דרך החושים

דרך החושים

(ילד, מה אתה יודע על האדם הקדמון?)

By: Élisabeth Daynes via wikimedia | CC BY-SA 3.0
שחזור פרט של הומו ארקטוס

לקראת שנת הלימודים תשל"ז (1977) פנתה אלי תהל לוי, המחנכת של כתה ו' בגבולות, ושאלה אם ביכולתי לשתף פעולה בנושא "האדם הקדמון" בכתתהּ. פנייה זאת פתחה לפני עולם שהיה מוכר לי אך מעט – עבודה עם ילדים על נושא מורכב, המערֵב תחומי-מדע שונים עם הכרה בין-תחומית של הסביבה, במעטפת של תמיכה חינוכית שוטפת מטעם בית הספר והקיבוץ.

בנינו תכנית-עבודה המורכבת מכ-20 מפגשים בכתה ובחוץ (בחלקם בני יותר מזמן-שעור אחד) המשלבים שיחות מודרכות עם התלמידים, הקרנת שקופיות וסרטונים (ששאלתי מאוניברסיטת תל אביב), הדרכה בשימוש בספרוּת מתאימה בנושא, שתי יציאות לאתרים עתיקים בנחל בשור והעיקר – עמלנות: הדרכה ביצירת כלי-צור ועיבוד עור טרי של עגל שקיבלנו מהרפת (גם בעזרת כלי-צור שיצרו בעצמם) על כל שלביו ב"שיטות של האדם הקדמון" ובחומרים בסיסיים וטבעיים, פעילות ששיתפה את רוב הילדים ואת רוב החושים (כולל חוש הריח…)(*). בסיום הנושא, הילדים הכינו תערוכה ובהּ, כמובן, גם כלֵי הצור שהפיקו והעור שעיבדו.

עברה שנה, ולאור ההצלחה והעידוד שקבלתי "ירדתי כתה" ותכננתי עם ועדת החינוך פרויקט לימודי-סביבה בנושא "המים" עבור כתה ד'+ה' בגבולות. המדובר בשתי יציאות לשטח, כל אחת בת כ-3 שעות: הראשונה, התנהגות המים בטבע (זרימות, סחיפה, איגום וספיגה בתשתיות שונות); והשניה – השקעת אנרגיה אנושית בטכנולוגיות להפקה וניצול מים (בארות עתיקות ומסורתיות, בורות-מים, מאגרים עתיקים וחדשים ואמות-מים).

לאור ההתלהבות של הילדים ליציאה לשטח, ניסיתי להעסיקם גם בחפירה ארכיאולוגית: בשנת 1978 חפרתי איתם מבנה מהתקופה הביזנטית בין גבולות לצאלים (סמוך לכביש), כתוצאה מכניסת החֶלְקָה למעגל העיבודים.

במהלך הסקר הארכיאולוגי של "מפת אורים" גיליתי אתר קטנטן בן כ-3000 שנה מזרחית לתל שרוחן והוא נראה לי מעניין. חפרתי אותו בשתי עונות, ב-1985 וב-1986, האחת עם ילדי גבולות והשניה עם ילדי בי"ס הבשור (בתמיכת המועצה האזורית בנושא התחבורה). כאן היה כבר אתגר פיסי – הרֶכֶב היה יכול להגיע רק עד התל, והיינו נאלצים לחצות ברגל את נחל בשור עם כל ציוד החפירה (שכלל גם נפות כבדות לניפוי העפר), המזון והמים על שכם – כל יום, גם הלוך וגם חזור. הילדים עמדו בגבורה גם במשימה הזאת, בעזרתו של צוות המבוגרים.

פנייה מבית הספר ניצני אשכול בשנת 1993 הובילה אותי לבניית "תל ארכיאולוגי" בקרבת תחנת הדלק בצומת אורים: עם ה"שׁוּפֶל" של רפת-אורים ובשיתוף חברים מהקיבוץ שפכנו שכבה אחר שכבה וביניהן פיזרתי אפר, "אוסטרקונים" (חרסים כתובים) בכתבים תקופתיים שונים, "מטבעות"-מתכת שהטבעתי עליהם תאריכים וכיוצא בזה. החפירה הארכיאולוגית (לאחר שיחות בַּכִּתה, כמובן) בוצעה למופת על-ידי כיתות ה'-ו' בארגונה של איילת ברנס – רכזת לימודי הסביבה – והונצחה על-ידי המורות בסרט-וידאו (שהֶעֱתֵקוֹ הועבר גם לדוברת רשות העתיקות). למיטב זכרוני, החופר המצטיין היה התלמיד יונתן דגן מגבולות…

בשנת 1998 התחלתי במבצע רב-שנתי, שבעת פרסום דברים אלה עדיין רחוק מלהסתיים: ניקוי אמות-מים קדומות החצובות בסלע משני עברי נחל בשור. מדובר בחפירה קלה הנושאת סיפוק מיידי (תוצאות העבודה המושקעת מתקבלות מיד) ומתאימה לילדים ונוער ולקבוצות-חו"ל  כגון תגלית. גם בי"ס מעלה הבשור לקח חלק במבצע.

במקביל לחפירות הרבות, הגיע הזמן לתרגל את הילדים גם בסקר ארכיאולוגי: יצאנו ביום בהיר אחד, בשנת 1992, עם כל חברת הילדים (כיתות ב'-ו', 40 ילדים ו-8 מורות ומטפלות) לחלקת בּוּר בין גבולות לצאלים. בחלקה הזאת חנו באוהלים, במשך חודשים אחדים, משפחות בדואיות שבאו לרעות את עדריהן ואנו הגענו שבועות מועטים לאחר שהמאהל נִטָּשׁ. חילקנו את הילדים לרביעיות מעורבות-גיל, הסברנו להם מה לאסוף ומה רק לרשום ופיזרנו את החוּליות בשטח. לאחר שסיימו לחקור, כינסנו את הילדים ואת ממצאיהם ויחדיו ניסינו להוציא את מירב המידע מהשאריות שנותרו בשטח. הילדים היו מופתעים מהתוצאות המגוּוָנוֹת כמו, למשל, כיווני-רוח, סוגי מזון, הֶרְכֵּב האוכלוסיה וגודלהּ והבדלים כלכליים וחברתיים בין האוהלים. לדעתי, הילדים קלטו את חשיבותו, עקרונותיו ודרכי פעולתו של הסקר הארכיאולוגי.

חֲלוּפָה לסקר יזמה חנה'לה דגן מגבולות ובנתה עימי: במשך כמעט כל שנת הלימודים תשס"ג (2003), כל יום ששי בשעה 14.30, השכבנו את ההורים לישון ואת ילדיהם לקחנו לשעתיים "מחוץ לגדר": יצאנו מהקיבוץ, כל פעם למרחק קצר ולכיוון אחר ופשוט פקחנו עיניים ולמדנו מה שלפנינו – תופעות קרקע, מים, מִסְלָע, עקבות בחול, חיפושית, עוף, צמח וכל מה שביניהם. לא אשכח את היציאה הראשונה "החוצה" שהתקדמנו בהּ לא יותר מ-30 מ' מהרֶכֶב בשעתיים של למידה! (ומאחר והפרויקט התנהל בערבי שבתות – כִּניתיו "שִׂמלת השבת של חנה'לה…).

מעניין יהיה לראיין כיום את אותם דורות של צעירים ולשאול, למשל: "ילד, מה אתה זוכר על האדם הקדמון?"…

דן גזית

 

 

הערה חשובה: כדאי שיהיה ברור כי לכל הפעילויות הארכיאולוגיות שֶׁסֻּפָּר עליהן לעיל נופקו רשיונות, כדת וכדין, מטעם אגף / רשות העתיקות והועבר עליהן דיווח מדעי. דוּחַ החפירה באתר ליד תל שרוחן (המכונה "עין שרוחן") התפרסם בחוברת "חדשות ארכיאולוגיות" פ"ז (וגם בגירסתו האנגלית) ובקובץ "עתיקות" מס' 25; על האתר בין גבולות וצאלים ועל אמות המים בנחל בשור נכתב בספר "מפת אורים 125".

(*) עבודות עיבוד העור כללו: ניקוי יסודי משאריות בשר על-ידי קרצוף בכלי-צור; הַמְלָחוֹת חוזרות במלח גס; הסרת השיער על-ידי השרייה בסיד כבוי וקרצוף; ניקוב השוליים במרצעי-צור ומתיחות על מסגרת-עץ; עיסוי בשמן צמחי וייבוש; ליבוּד (שיטוח בקורנסי-עץ).

פורסם לראשונה ב "ככה זה , גיליון-120"

 

השארת תגובה