המשורר אלישע פורת: רק פגישה אחת…

המשורר אלישע פורת: רק פגישה אחת…

את אלישע פגשתי לראשונה (ולצערי הרב – גם לאחרונה) בקיץ 1987, ליד מדורת "קומזיץ" אי-שם בהר הכרמל. היתה

זאת מסיבת הסיום – בהשתתפות ההורים – למחזור "שנת י"ג" לשליחות בקן השומר הצעיר נו"ש (בעברית: נווה שאנן) שבחיפה. במחזור זה השתתפו בִּתִּי אורה ובנו של אלישע – שאול.

כבר בפגישה ההיא נשאתי את עינַי אל-על לאלישע (גם כי הוא התנשא מעלי בגובהו ובעיקר גם כי ידעתי שהוא סופר ומשורר; בימים ההם, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר הִווה קהילה מצומצמת ומקושרת ושמענו על היוצרים "שלנו"). מרוב כבוד וענווה בפניו, בקושי החלפנו כמה משפטים…

חלפו שנים, במהלכן הגיעו אלי טקסטים שונים של אלישע, בעיקר פרוזה. לשירתו הגעתי כשהתחלתי להתעניין במדיום הזה עם ניסיונות-בוסר מצידי. יום אחד הגבתי על רשימה של אלישע בשבועון התנועתי בנושא שוּלי למדי – ונוצרה עִלָּה לחידוש הקשר. בהמשך הדברים שלחתי לאלישע כמה מיצירותי, על חלקן "חטפתי" (בצדק…) ועל חלקן (הקטן…) הוחמאתי – וקבלתי הכל באהבה.

עם הזמן גלשנו (והכל בדוא"ל) ל"רכילות שכונתית": כיליד חדרה וכבן גילו (בערך), היה לנו רקע שכבתי-חברתי-אזורי דומה והחלפנו סיפורים ו"עקיצות" על דמויות מעברנו. בשלב מסויים של יחסינו (האלקטרוניים), אלישע החל לשתף גם אותי בתגליות שונות שהעלה ב"בלשות הספרותית" שפיתח בשנים האחרונות, ואני שיתפתי אותו מידי-פעם בתגליותַי ובתובנותַי כארכיאולוג.

פעמים אחדות הזמנתי את אלישע אלי לגבולות אך לא הסתייע הדבר, בעיקר עקב בעיות הניידות שלו. חפצתי להציג בפניו את חבל הבשור וקיוויתי מאוד שנוכל לשוחח פנים-אל פנים על הלם הקרב שלנו – שלו אחרי מלחמת יום הכיפורים ושלי אחרי קרב המיתלה במלחמת קדש וכיצד הַכְּתיבה משתה אותנו מהבוץ הטובעני הזה החוצה בציצית ראשינו. צר לי שהכל נקטע לפתע ונפער בתוכנו חלל.

תנחומי למשפחה ולכל מוקירי זכרו של אלישע – אלה שהכירוהו ממש ואלה שהכירוהו דרך יצירתו הענפה.

 

דן גזית, קיבוץ גבולות.

אלישע פורת, ליד באר המטמונים בפרדסי מהדרין

תגובה אחת

  1. אסתי תירוש הגב

    באחד מספרי שיריו של אלישע פורת, קראתי שיר שהוקדש לדמות שהוקרתי ותמיד אוקיר, המניה שלי בתיזה. השיר סיפר על שרי שקפצה מגג בירושלים, אל מותה.
    וזכרתי שעל שרי קסומה אחת, צעירה רבת יופי ובהירת שיער שירושלמים רבים הלכו שבי אחר יופיה, אך היא נמשכה בעבותות אל פנחס שדה ובעקבות אהבתה שלה, הנכזבת, התייאשה עד כלות… סיפר מורי – מנטורי בב"ג, פרופ' זאב גריס.
    שאלתיו לסיבת ההקדשה והוא שח לי שהוא שסיפר לחברו המשורר, עליה.
    ומיני אז התעבה יחסי אל אלישע פורת, ועד היום, ספריו עימדי.

השארת תגובה