מתוך הסדרה: גבולות ומצפה גבולות

מתוך הסדרה: גבולות ומצפה גבולות

כתובה של קבוץ גבולות

(נכתבה ע"י דן גזית, 1960 והוקראה בכל טקס חתונה שנערך בקיבוץ)

צילום: ברל שמעוני , מתוך אלבום משפחתי
ריקוד השרל'ה בחתונה קיבוצית , שנות ה 70

כתובה זו בידייך נמסרת
לעדות, בטחון ומשמרת לעד.
וזאת האיגרת אליך אוסרת
את בעלך בעול ובסד.

בזאת האיגרת כתובות זכויותיך
וכל חובותיו של קורבן נישואיך.
את הדייסה שבשל הוא יאכל
ירצה – לא ירצה רצונו כבר נשלל.

להלן כל דיני הנוהג והנוהל
של הבעל בכוח – האסיר בפועל:

שבתות וחגים הם קודש לחדר
רדיו, עיתון, ניקיון וסדר.
ומאליו ברור כיצד הסידור
הוא בסידור
היא בבידור

כשבא מחזור מתנדבות לקבוץ,
לחדר הוא צמוד, לא נראה בחוץ.

הפרצוף לעולם יהיה מגולח,
גם מקלחת יום-יום לעולם לא ישכח.

ביום ו' למחסן אל ישכח להקדים
להעמיס על שכמו חבילות בגדים,
וכמובן יחזור בטיסה
עם בגדים לכביסה.

אל תשכחי להקפיד יפה
איך רוחץ הוא ספלים לאחר הקפה.

את זכויות האדם על שפתיו בל-יעל,
הוא כבר לא בן – אדם,
הוא פשוט
רק בעל.

אלה חוקי ספר הברית
אותם תשמרי ואיתם חיית.

 

מגילת היסוד לשכונת ההרחבה בגבולות

הכל החל כאן במדבר, לפני ששים ושבע שנים:
חלוצים באו במשאית ובשני טנדרים קטנים
ובין האוהלים של הבדואים בצנעה ובענווה –
בנו בית קטן בערבה.

בראשית הקימו חדר-אורחים לכל השכנים
כמו שנהוג במדבר, והאירו להם פנים
ואחר-כך הקימו בתי-בוץ ומקלחת –
שתהיה קצת נחת.

ואז דִלגו צפונה ובנו כל מה שנגמר ב-יָה:
מסגריה, נגריה, חשמליה, נשקיה ותינוקיה
ושכונה צפונית ודרומית ומרפאה ולולים –
והרגשנו פתאום גדולים…

אך חכמי העדה שלֵיחם עדיין לא נָס
שָקלוּ וטָרוּ ושלפו משרווּל את האָס:
"חייבים להקים פה שכונה בסגנון חדשני –
מעין קיבוץ פרטָני".

המינהל כבר הסכים, הקבלן נבחר בקפידה
ותוך שבוע לכל המאוחר תתחיל העבודה.
השמחה כאן גדולה ורבה התכוּנה –
אך איך יקָרֵא לשכונה?

אל-דאגה, נמתין בסבלנות עד שתיפול במהרה ההכרעה –
ובינתיים כוס נרים לחיי שכונת תשעה-עשר עשרים וארבעה!

נחתם ברוב-עם ונטמן בשט"ומ ביסודות ביום ג' בשבוע, ד' במרחשון ה'תשע"א, 12 באוקטובר 2010.

מגילת יסוד    למפעל "פולימר גבולות"

כבר אבותינו הקדמונים לָמדו במהלך הדורות \
כי פרנסה מחקלאות בלבד זהו מתכון לצרות \

ואפילו אברהם אבינו, שניהל עסקי-צאן פורחים \
פתח אוהל-תיירות והשקיע בהכנסת אורחים \

וכך תמיד בנגב, וגם אצלנו בגבולות \
צצו מפעלים כמו פטריות בין החולות \

מי עדיין זוכר את מפעל הרעפים \
וּמִלְטֶשֶת היהלומים הנוצצים והיפים \

והסנדלים עבור המשביר, והמרססים למושבים \
ויַרְאוֹרים לַעוזי ועוד רבים וטובים \

עד שלפני כתריסר שנים, לאחר נפתוּלים ועלילות \
על חורבות בית הקירור נפתח "פולימר גבולות" \

ובמשך השנים טלאי על גבי טלאי נוצר \
והִנֵה מִשְכַּנו הדל כבר הגביל את התוצר \

ולאחר תכנונים וּמאבקים וּמהפכים לרוב \
אנו בונים לו כאן ארמון רב-תפארת במזל טוב \

אולמות-יִצּוּר, אַכְסַדְרָאות, משרדים וּמסביב גִנָּה פורחת \
גְדַל וּצְמַח, פולימר גבולות, והַסֵּב לנו רק נחת !

נגנזה פה, בקבוץ גבולות אשר בנגב,

                         היום, יום ב', כ"ד בשבט ה'תשס"ג, 27 בינואר ‏2003     

             קֳ בָ ל   עָ ם   ו עֵ דָ ה

 

דרישת שלום מ-12.5.43

(בעקבות פגישה חטופה עם יוסף אשד)

ביום ה', 30.5.13 , התגלגלה לידי זכות גדולה (בתיווך עופר יוגב ותאגיד התיירות) להיפגש עם יוסף אשד,  המוהיקני האחרון (כנראה) מבין מניין החלוצים, אנשי חצור, שלפני שבעים שנה עלו הראשונים על הקרקע של מצפה גבולות (*). לדבריו, הוא נשאר בגבולות עד ראשית מלחמת העצמאות. הגבר העירני והצלול הזה, בן ה-97 , הגיע עם נכדו (שהוא סיפור בפני עצמו כחניך הכפר המעורב נווה שלום) לביקור קצרצר במצפה אך דיו כדי להציף אותנו בסיפורים מרתקים על הימים ההם: בקושי הצלחתי להשחיל שאלות לתוך רצף סיפוריו. לשאלתי הוא ענה שאת חוויותיו מאז הוא העלה על הכתב ואנחנו מוזמנים לבקרו במבשרת ציון ולקבל עותק.

אחד הרגעים המרגשים היה כאשר ג'ו קולבה צילם את יוסף בבית הביטחון, כשהוא אוחז בידו את הצילום המוצג בקומת הקרקע שבו הוא נראה מלווה את יעקב חזן בביקורו במצפה גבולות בשנת 1946. שווה פוסטר.

את הכפפה שיוסף זרק לנו, הרמנו בשבת 29.6 כאשר יוסף הגיע, בהסעת הנכד הנ"ל, למועדון וסיפר בהתרגשות גדולה על נעוריו בחו"ל, עלייתו ארצה, התגייסותו לפלמ"ח ועלייתו לגבולות כחבר קיבוץ חצור.

מי שלא הגיע למועדון – הפסיד.

 

דן.

 

(*) שאלתי את יוסף: איך בכלל ידעת אז להגיע לגבולות (הוא היה נהג הטנדר)? – "ירדנו מהכביש אחרי ח'אן יונס, לפי ההסברים שקבלנו מעשהאל צוקרמן, רוכש הקרקע (שבכוונה לא בא איתנו כי היה מוּכָּר לבריטים שמיד היו קושרים אותו למעשה-התיישבות….), ונסענו בדרך-עפר עד שראינו מרחוק פרש מחכה: זה היה ע'אנם, שומר הקרקעות שלנו; הוא הוביל אותנו אבל לא בכל מקום שסוס עובר – הטנדר עובר… בסוף, אחרי כמה שקיעות בחול – נעצרנו. ע'אנם קפץ מהסוס, חפר וחפר באדמה בידיים עד שחשף בצל של חצב. המשיך לרכב הלאה ושוב חפר וחשף עוד אחד וכך הלאה עד שאיתר את כל גבולות החלקות שלנו". (וזאת רק דוגמה צנועה לסיפורי יוסף אשד המרתקים); ולמי ששכח: צמחי החצב שמשו לסימון גבולות של חלקות-קרקע ("ככה זה" 88).

 

מצפה גבולות , 1943

     

השארת תגובה