נספח שימור לתיק תיעוד: ממשק נחל בשור ופארק האפיק

נספח שימור לתיק תיעוד: ממשק נחל בשור ופארק האפיק

(נכתב בהזמנת רשות הטבע והגנים)

מאת: דן גזית

צילום: דן גזית
שיטפון בנחל בשור
  1. רקע פיזי

העצם הגיאוגרפי העיקרי במישור חבל הבשור התחתי הוא אפיקו של נחל בשור, בעל שטח הניקוז הגדול מבין נחלי ישראל הנופלים לים התיכון (כשִשִית משטח המדינה). זהו נחל מדברי הניזון בחורפים ממּי-נגר עילי שמקורם בגשמים היורדים בדרום הר חברון, בקעת באר שבע-ערד וצפון הר הנגב החוברים יחדיו לנד שיטפוני המסיע, לעתים, מיליוני מטרים מעוקבים מים בשעות אחדות. מים אלה חורצים אפיק ביתרוני בתשתית הרכה (חול, ליס, חרסיות, כורכר ואבן-חול פריכה) ומשווים לחלק מגדות הנחל אופי מצוקי ותלול.

נחל בשור מתחתר בקטעים ממהלכו בתוך מפלסים עמוקים של חלוקי-נחל שהותיר נהר אדיר קדום ("הבשור הקדמן") שזרם בעבר הגיאולוגי לים התיכון. המרווחים שבין חלוקי האבן במפלסים האלה מהווים "מלכודות מים" לַזרימות השטפוניות העיליות ולזרימות מים תת-קרקעיות. הזרימות הללו הופכות לנביעות אחדות במפלסים הנחשפים על-ידי נחל בשור בימינו. על נביעות ספורות אלה התבססו לאורך הנחל הקהילות האנושיות בימי קדם ולידן הוקמו רוב ישובי הקבע עד התקופה הרומית (המאה הראשונה לפני הספירה – המאה הרביעית לספירה); אז הגיעה לאזורנו הטכנולוגיה של כריית בארות עמוקות בתשתית פריכה וניתן היה להרחיק את הישובים מאפיק הנחל.

בתחום התכנית חוצה נחל בשור בדרכו סדרה של חופי-ים קדומים, אות לנסיגה הדרגתית של חוף הים התיכון לצפון-מערב ולהצפות חוזרות של הים בעידנים השונים.

נחל בשור הנוכחי – מבחינה גיאולוגית – הוא הצעיר בנחלי ישראל הנשפכים לים התיכון ונוצר בדמותו זאת רק לאחר שנפער השבר הסורי-אפריקני בקטעו מדרום לים המלח של ימינו: "צעירותו" של הנחל מתבטאת בשטח בכך שמסלולו עדיין משתנה בעת זרימות שיטפוניות חורפיות עזות במיוחד והוא מתחתר בשכבות שבבסיסו בעוצמה של כמטר אחד לאלף שנה – בתחומי התכנית.

גדות נחל בשור שבתחומי התכנית מבותרות בצפיפות בערוצים (יוצרי הבתרונות) כתוצאה מגשמים מקומיים. חלק מהערוצים האלה נוגסים באתרים קדומים וכך מלמדים אותנו כי בחמשת אלפי השנה האחרונות גבר קצב הסחיפה שלהם, אם עקב התגברות המשקעים ואם עקב ירידת בסיס הסחיפה של הערוצים יחסית לנחל בשור. הבתרונות בחלקה הדרומי של גדת נחל בשור השמאלית, בין צאלים לתל שרוחן, מצויים באלפיים השנים האחרונות בתהליך כיסוי מואץ של גלי-חול המגיעים עם הרוחות הדרום-מערביות מצפון  חצי האי סיני בעוצמות משתנות אך נבלמים, בסופו של התהליך, באפיקו של הנחל.

  1. רקע ישובי

ניתן לחלק לשניים את מערכות תפיסת שטח התכנית על-ידי בני אדם: אתרים ארכיאולוגיים שתאריכם עד שנת 1700 לספירה (בהתאם לחוק העתיקות) ואתרים שהוקמו מאז ואילך.

מבחינה ארכיאולוגית – כל שטח התכנית נסקר ותועד היטב באתר האינטרנט של סקר ישראל ברשות העתיקות, בשיטת "מפות סקר": עיקרו במפות מס' 121 ו-125, חלקו הצפוני בשולי מפה מס' 112 וחלקו הדרומי בשולי מפה מס' 129 (מפות 112 ו-121 מאת א' גת. מפות 125 ו-129 מאת ד' גזית).

בסעיף 3 להלן יוגשו אתרי המורשת שבשטח התכנית המומלצים להתייחסות (הסדרת גישה, חשיפה, שילוט, שימור ראשוני וכדומה). רשימת האתרים מוגשת כאן מדרום לצפון.

  • בספר "חבל הבשור" מאת ד' גזית (1986, החברה להגנת הטבע; 215 עמודים) קיימים סיכומים מפורטים לפי נושאים בכל הקשור לשטח התכנית וסביבותיה וביבליוגרפיה ראשונית לכל פרק ופרק. ההפניות לספר זה בטקסט שלהלן יצוינו כ"חבל הבשור".
  • מסמך בסיסי להתייחסות: ליבנה, א'. 1988. חבל אשכול – סקר נוף ומסלולי טיול. הוצ' רשות שמורות הטבע והמועצה האזורית אשכול.

 

  1. רשימת האתרים המומלצים להתייחסות ו/או לשימור
  • באר צאלים (בִּיר שֶׁנֶק): נ"צ 0697 1054.

באר עתיקה על הגדה השמאלית של נחל בשור, על שפת הערוץ, בעיקול חריף של הנחל; שימשה כמקור מים עיקרי לכל האוכלוסיה הבדווית באזור עד שנת 1948. רמת מליחות מימיהּ גבוהה, אך ניתן בהחלט לשתות מהם. בתקופת המנדט הבריטי הוקם מעליה כיסוי בטון עם פתח-שאיבה מרובע במרכזו הכולל מכסה-פח על ציר. לצד הבאר הותקן בסיס בטון למנוע ובאפיק הנחל בסמוך נבנתה חומת בטון מאסיבית למניעת נזקי שיטפונות לבאר. בחורף 1962, בעקבות שיטפון יוצא-דופן באפיק, כוסו הבאר, בסיס המנוע והחומה במעטה-חול בעומק של מעל למטר. נראה שניתן בקלות לחשוף את כל המערכת הזאת.

מקורות: ברסלבסקי, י'.תש"י. הידעת את הארץ – ארץ הנגב. הוצ' הקיבוץ המאוחד: 396. חבל הבשור: 202.

 

  • ביתן הבטון: נ"צ 1040 0705.

ביתן בטון בולט על שפת האפיק, בגדה הימנית של הנחל. בשנת 1960 הוקמו ארבעה מגלשי-בטון לרוחב האפיק למדידת כמויות מי השיטפונות ומעל שולֵי כל מגלש בלט ביתן שבו נקבעו מכשירי המדידה. בשנת 1962 הרס שיטפון אדיר את שני המגלשים המזרחיים (שנפרשו בין מחנה צאלים לבין רעים)  והמגלש הרביעי נעקף על-ידי הזרימה.

לרגלי ביתן הבטון ניתן להבחין בשרידי המגלש לאורך צידי האפיק.

מקור: חבל הבשור: 204.

 

  • מתחם של חווה חקלאית מבוצרת מהתקופה הביזנטית: נ"צ מרכזי 0709 1038.

באופן יוצא-דופן ( – הרשימה הזאת אינה עוסקת באתרים ארכיאולוגיים), יש להמליץ על אתר ארכיאולוגי נרחב בגדה הימנית של הנחל: זהו מכלול שמור היטב של חווה חקלאית לגידול זיתים ולייצור שמן-זית שפעלה במאות הרביעית – ששית לספירה (אתר מס' 221 במפת-סקר 125). האתר משתרע על כ-100 דונמים וכולל בית-חצר מבוצר ובתוכו בור-מים מטוייח, מבנים נוספים, שתי בארות, בורות-מים, כבשן-סיד, שרידי בית-בד, מדרגות תפעוליות של עיבוד חקלאי, סכרי-עפר ואבן אחדים בערוצים, חלקה חקלאית שיפועית עם חוסמי-ערוצים למניעת גלישת קרקע, מחצבה וגדרת-צאן.

ראויה למכלול הנדיר הזה פעולת-שימור, פילוס דרכים ושילוט.

מקור: חבל הבשור: 204.

 

  • באר (באר אל-חאג' מוסא אבו עַ'לְיוּן): נ"צ 0723 1031.

באר עתיקה במדרגה התחתונה של הגדה הימנית של נחל בשור. עומק הבאר 16 מ', קוטרה כ- 2 מ' והיא מצויה בסמוך לקבוצת עצי-אשל עתיקים וחצובה בתחתיתה מטרים אחדים בתוך תשתית סלע הקירטון. מעל הסלע, דפנותיה בנויות מאבני-גזית עתיקות ושפתה מוגנת סביב ביציקת-בטון, עובדה המצביעה על שימושה גם בשלהי העת החדשה. בחתכים שבמפולות-קרקע שממערב לבאר נראים שרידי-בנייה המצביעים על מערכת מורכבת שהיתה צמודה לבאר בעת העתיקה. ליד הבאר קיימים שרידי מבנה מלבני, בן חלל אחד, מאבני-גזית כורכריות ונראה שהוא רצנטי בעיקרו.

מקור: גזית, ד'. תשנ"ו. סקר ארכיאולוגי של ישראל – מפת אורים 125. רשות העתיקות: אתר מס' 184.

 

  • באר רְבוּבָה (ביר רֻוֵּיבָּה, ביר אבו ענזה): נ"צ 1744 1011.

באר עתיקה על הגדה השמאלית של הנחל בעלת מבנה-על כמעט מושלם שהוקם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בתקופת המנדט הבריטי. עומק מפלס המים כיום בבאר הוא כ-25 מ' והמבנה שמעליה כולל שרידי יסודות אנטיליה, קמרון-אבן, בריכת-אגירה ושקתות-אבן ובטון. גם צינורות-ברזל מקוריים נותרו פה ושם משולבים במבנה. בסקרים שבוצעו סביב הבאר נלקטו מטבעות-פרט מנדטוריות וחלקי אנטיליה. מבאר רבובה נקנו מי-שתיה על-ידי מתיישבי מצפה גבולות בשנים 1946-1943 והובלו למצפה בחביות על גבי עגלה. הבאר קשורה כיום בדרך סלולה לדרך הנופית "דרך הבשור".

בשנת 2009 שופץ המבנה על-ידי רשות הטבע והגנים, בניהול א' בורטניק.

כ-400 מ' מזרחית לבאר מצוי צמד של מערות-מגורים, כרויות לתוך שכבת הליס, שהיו בשימוש הבדווים.

מקורות: ברסלבסקי כנ"ל: 391, 408. מיטיב, ב' (עורך הקובץ). 1998(?). יחדיו – סיפורי ראשונים; הוצ' קיבוץ נירים: ע' 12. חבל הבשור: 153-154.

 

  • באר גמלה (ביר קָמְלֶה, גַמָלִי): נ"צ 0747 1018.

באר עתיקה בגדה הימנית של הנחל (זהירות – הבאר ללא מעקה!). דפנות הבאר מדופנות היטב בחלוקי-נחל גדולים ובקרבת הבאר מצוי דקל גבוה. במלחמה העולמית הראשונה (1917), הבאר וסביבתה שימשו את הצבא הבריטי במלחמתו בעות'מאנים. סמוך לבאר בנוייה סוללה של מסילת ברזל בריטית העולה מזרחה למישור מחד גיסא, ומאידך גיסא הסוללה ממשיכה ממנה צפונה, צמודה לאפיק, עד חצייתה אותו מערבה (בנ"צ 0757 1017) ומשם ניתן לעקוב אחרי מהלכה עוד כ-2.5 קילומטרים במישור.

סביב הבאר קיימים שרידי מבנה-אבן, חפירים ששימשו לשאיבת מים בתקופת המלחמה הנזכרת, שרידי מחנה צבאי מאז, קברים אחדים ומוצב חפור על ראש גבעה תלולה.

כ-300 מ' מצפון-מזרח לבאר מצוייה מערת מגורים, כרוייה לתוך שכבת הליס. המערה היתה בשימוש הבדווים.

מקורות: וֵיוֶל, א' פ'. 1979. מסעי המלחמה בארץ-ישראל. הוצ' מערכות: 92. חבל הבשור: 153-154.

 

  • קוביית בטון חלולה: נ"צ 0756 1012.

בשנת 1980 החלו ההכנות לחפירת "תעלת הימים", שהייתה אמורה לחבר את הים התיכון עם ים המלח. במסגרת ההכנות הללו, פוזרו לאורך האפיק המתוכנן של התעלה (שהיתה אמורה לחצות את נחל בשור בסִיפוֹן מתחת לתל שרוחן הסמוך) ובקרבתו סייסמוגרפים אוטומטיים (המשדרים עצמאית), כדי לתעד את הפעילות הסייסמית של תת-הקרקע באזור. המכשירים הוטמנו בעומק כ-6 מטרים וצויידו בסוללות חשמליות שהונחו על פני הקרקע ושנִטְעַנוּ על-ידי משטחים סולאריים. כאשר הסוללות החלו להִגַנֵּב, הן כוסו במכסי-בטון כבדים. לימים פורקה המערכת אך מכסה אחד כזה נותר בשטח הגדה השמאלית של הנחל, סמוך ל"דרך הבשור", והוא נראה כקוביית בטון גדולה וחלולה הראוייה בהחלט לשילוט מתאים.

מקור: חבל הבשור: 162.

 

  • באר שרוחן (בִּיר אֶ-שֶּׁלַאלֶה): נ"צ 0772 1013.

באר בגדת הנחל הימנית, סמוך מאוד לאפיק הזרימה, חבוייה בתוך סבך צפוף של סוף, קנים ודקלים. לא נחקר גילהּ, אך מה שמיָחֵד אותה הוא מתקן השאיבה השלם (!) שנותר על פתחהּ. מתקן השאיבה עשוי מתכת כולו והוא מסוג "האנטיליה הקלה" (היעיל לשאיבה מעומק מטרים אחדים בלבד) והיה מופעל על-ידי בהמה הסובבת את פתח הבאר. מתקנים מעין אלו רוֹוְחִים עד ימינו במשק החקלאי של הפלח המצרי. נראה שהסבך הצפוף שבו הבאר שרויה הציל אותה והותיר אותה ללא פגע. בקרבת הבאר קיימים שרידי בקתת-אבן מהעת החדשה וקבוצת דקלים.

מקור כללי: אביצור, ש'. 1976. אדם ועמלו – אטלס לתולדות כלי עבודה ומיתקני ייצור בארץ ישראל. הוצ' כרטא-ירושלים: 60.

(הראשון שדיווח לי על הבאר – יחיאל מגנוס).

 

  • פארק אשכול – הבשור (עין א-שלאלה): נ"צ מרכזי 0790 1018.

בגדה הימנית של נחל בשור משתרע שטח נרחב של גדות הנחל, אזורי בתרונות, שולי המישור ופארק לאומי (בסך הכל כ-4 קמ"ר) שהיווּ שטחי כינוס והֵעָרְכוּת של החַיִּל הבריטי ונספחיו בין חודשי אפריל ונובמבר 1917,לקראת הפריצה צפונה כנגד הצבא העות'מאני. האתר הזה נבחר בזכות המים הרבים הבוקעים תדיר מנביעות עין בשור – כ-60 מטרים מעוקבים בשעה. זהו "מרחב-שימור" אידֵאלי (מרוכז, בעל נגישות, שמור ומפוקח) למכלול שרידים מהמערכה ההיא: קטעי סוללות של מסילות-ברזל (כולל מעבירי-מים), קטעי סכר בטון לרוחבו של הנחל, שרידי גשר-רכבת על גבי הנחל, מתקני-בטון על הנביעות הראשיות וכ-15 מכלולים של שוחות אישיות ותעלות-קשר ("מוצבים") וחפירים כבסיסי-שקתות (עבור "נושאי הגייסות" של אז – הסוסים) שעדיין ניכרים בשטח. החודשים שבהם חנה שם הצבא הבריטי הותירו בארכיונים השונים תצלומים לא-מעטים מאז, שבעזרתם ניתן אף לשחזר חלק מהמתקנים (למשל, כמו התצלום המוצב כיום ליד ניסיון השחזור של גשר הרכבת על הנחל בפארק אשכול).

מקור: גריינג'ר, ג' ד'. 2012. הלחימה על ארץ-ישראל, 1917. הוצ' מערכות, מודן: 63, 92.

 

  • ארבע בריכות-מים (אתר Hiseia): נ"צ 0820 1009.

כשני קילומטרים מצפון לנביעות עין בשור, על גדת הנחל הימנית, נבנו במחצית הראשונה של שנת 1917 ארבע בריכות עגולות בטור רצוף, במרחק של כ-10 מ' מאפיק הנחל ובמקביל לו. הבריכות, שנשמרו היטב , נבנו מלבנים שרופות שהובאו ממצרים והכילו בתוכן את המים שנשאבו בעזרת מנועים מתוך גֵבים מלאכותיים שנכרו באפיק הסמוך. המערך הזה היה חלק מהמאמץ המלחמתי של הבריטים ובני בריתם במלחמת העולם הראשונה להפיק מים לשתייה ולהשקיית הסוסים, הגמלים והפרדות שברשותם. סמוך לבריכות קיימים שרידים של חלקי מבנים ומיתקנים בבניית אבן. נותרה סקיצה משנת 1921 (להלן כמקור באדיבות א' גת) של כל המערך הזה והודות לה ניתן לשחזר בוודאות יתרה את רוב האלמנטים שבשטח. כיום אזור הבריכות מגודר וכלול בתחומי חוות אייל גלעד.

מקורות: The Work of the Royal Engineers in the War 1914-19, Egypt and Palestine – Water Supply, Chatham: 32 and plates 8-9.  Teichman, O. 1921. Diary of a Yeomanry M. D. : 133.

 

  • באר ובריכת-אגירה (בִּיר אֶ-תַּעְבָּן): נ"צ 0858 0991.

באר על הגדה השמאלית של נחל בשור, כחצי קילומטר ממזרח למאגר נירים. הבאר חסרה קמרון-שאיבה ונראה כי מראש תוכננה לשאיבת-מנוע (ולא למיתקן אנטיליה). לבאר צמודה בריכת-אגירה בנויית אבן ומטוייחת היטב ועל גבי הטיח החיצוני של הקיר המזרחי נחרט בערבית – בעודו טרי – תאריך הסיום של הבנייה, שהיה בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת.

מצב השרידים של הבאר וסביבתה הוא בכי-רע ועדיין לא אותרו מקורות כתובים לאתר. נראה שהיה לה קשר עם הכפריר אַבּוּ בַּקָרָה, שמצפון-מערב לבאר, ואשר נוסד (לפי הערכה) בשלהי המאה ה-19.

 

  • באר הכפריר אַבּוּ בַּקָרָה: נ"צ 0868 0986.

בשולי הישוב, מצפונו, בנקודה שגדת הנחל השמאלית מתחילה להשתפל לעבר האפיק, ניצבת הבאר הראשית של הכפריר (שכלל בעברו כתריסר מבנים מִלִּבְנֵי-בוץ ומעט קירות-אבן). מבנה הבאר רעוע אך עדיין ניצב ואף נראים שרידי האנטיליה בחזית קמרון השאיבה. בקרבת הקמרון – בריכת האגירה והוא היה קשור אליה באקוודוקט-בטון ששרידיו מונחים על הקרקע. על טיח בריכת האגירה, מבחוץ, ניכרים שרידי כתובת בערבית (שנחרטה על הטיח בעודו לח). ניכרים גם שרידי שקתות בטון. עומק הבאר הוא קרוב ל-40 מ': בעומק שכזה, יעילות האנטיליה כמעט אפסית, האנטלים חייבים להיות קטנים מאוד ואפקט השאיבה מזערי. ליד הבאר מתנוסס דקל גבוה (בן-זוגו התמוטט לאחרונה).

מבנה-העל של הבאר הוא כנראה מתקופת המנדט הבריטי, אך יש לשער שהבאר היא עתיקה. יש להניח שהכפריר עצמו הוקם בסוף המאה ה-19.

מקור: גזית, ד' וגלברד, מ'. 2014. שביל אוגדת עזה: מצפור נירים – תל גמה. הוצ' רשות הטבע והגנים: תחנה 2.

 

  • מגלש בטון באפיק הנחל: נ"צ 0885 0997.

אחד מארבעת מגלשי הבטון באפיק נחל בשור שנבנו בשנת 1960 ושיצאו מכלל שימוש בחורף 1962 (וראו באתר השני בסעיף, לעיל – "ביתן הבטון"). המגלש הזה כיום מכוסה ברובו בסחף-חול שנגרף על-ידי השיטפונות וגורם לשלוליות ארוכות-טווח לאחר זרימות באפיק. ביתן המדידות עדיין פעיל ולעתים מופעל על-ידי מודדי תפוקת השיטפונות.

מקור: חבל הבשור: 204.

 

 

 

  1. סיכום – הערכת אתר:

קטעו המדובר של נחל בשור וגדותיו מייצגים נאמנה שלוש תופעות הקשורות למים, הראויות לשימור ולטיפוח למען הציבור והדורות הבאים, תופעות המייצגות את אופיו הצחיח למחצה של האזור מחד גיסא, את ההתמודדות של צבא אדיר עם תנאי השטח במלחמה העולמית הראשונה ולאחר מכן פעילות מדינת ישראל, מאידך גיסא:

העניין הראשון הוא מכלול הבארות – שניתן לכנותן "עתיקות" –  לאורכו של הנחל, המצביעות על המאמצים שהושקעו לפתרון בעיית המים וזמינותם עבור האוכלוסיה המקומית.

העניין השני הוא ההתארגנות של צבא, תוך כדי מלחמה, לאספקת מי-שתיה למאות-אלפי לוחמים ורבבות בהמות-רכיבה ומשא; מאמצים אלה מתבטאים בעיקר בשרידים הרבים שנותרו באזורי באר גמלה ופארק אשכול.

העניין השלישי הוא ניסיונותיה של מדינת ישראל ללמוד את תופעת הזרימות השיטפוניות בנחל על-ידי בניית המגלשים באפיק.

שלושת העניינים האלה, העוסקים באדם ובמים, הם הלוז של מקטע הנחל הנדון.

 

(יולי 2015).

 

 

תגובה אחת

  1. לבנה כהן הגב

    צהרים טובים,
    אני לבנה כהן סטודנטית לאדריכלות שנה ד' באוניברסיטת אריאל בשומרון.
    במסגרת קורס שימור אנחנו חוקרים על קיבוצים ואני אשמח אם מישהו מהתחום יוכל לחזור אלי לגבי תיק התיעוד של הקיבוץ שלכם- קיבוץ נירים.
    תודה רבה לכם 🙂
    לבנה כהן
    0532457130

השארת תגובה