פיית מרזב-אבן בעלת ראש אריה

 פיית מרזב-אבן בעלת ראש אריה

מאת: דן גזית

בתצוגת עתיקות מהאזור שהוקמה בחצר מצפה גבולות על-ידי רשות העתיקות בשנת 1997, מוצגת – בין השאר –  דוגמה נפלאה לאמנות עממית באבן שאיתר הארכיאולוג ישעיהו לנדר בחורבת הוֹגָה ("הוּג'") – פיית מרזב-אבן ( או קצה החוליה האחרונה במוצא של אמת-מים) בעלת ראש אריה (שמספרהּ 1997-1830 ברָשות). המונח בלטינית לפייה כזאת הוא SIMA.

     חורבת הוגה היא חורבה בעלת שטח נרחב שהייתה מיושבת החל מתקופת הברזל ועד התקופה האסלאמית הקדומה ומשתרעת ממזרח לשדרות; חוצה אותה כביש 334 בין חוות שקמים לקיבוץ דורות. במהלך השנים נערכו בה שלוש חפירות-הצלה על-ידי רשות העתיקות. קיימת נטייה לזהותה עם הישוב "אוגה" שבנחלת שמעון במפת מידבא.

     ראש האריה מפוסל בשליש של בלוק סימטרי מאבן-גיר קשה שאורכו 62 ס"מ ורוחבו וגם גובהו 31 ס"מ (= מידת-רגל או מחצית אמה ארוכה כיחידת אורך). בחציו האחורי חצובה תעלה בחתך כמעט מלבני בקוטר כ-12 ס"מ ובחציו הקדמי מפולש נקב-ניקוז עגול בקוטר 10 ס"מ. ראש האריה עוטה את הנקב בסדרת גילופים: זוג אוזניים משולשות זקופות ומתחתן זוג שקעים המסמלים עיניים; במרכז הפנים, מעל ללוע, סידרת חריצים המתפרסים לצדדים ומסמלים שפם "חתולי" ומשני צידי הראש ומעליו – חריטות מקבילות המבטאות את רעמת האריה.

     קיימת מסורת מקובלת לעיטור מסוג זה בקצות מרזבים, במזרקות, בבתי מרחץ ובמתקני שתיה (ועל כך קיים דיון מעניין בתלמוד – אדם השותה מפיית אריה כאילו הוא מנשק דמות); כנראה שראשיתה של המסורת הזאת בתקופה ההלניסטית ואם מקורהּ באסיה – הרי היא התפשטה לכל העולם במערב במהירות רבה: פיית אריה נמצאה בעראק אל-אמיר שבעבר הירדן (תצפית אישית), בספינות מהתקופה הרומית (חדשות ארכיאולוגיות ק"י: 21),בחורבות חמת גדר (עדות מפי י' הירשפלד) ובקרתגו שבצפון אפריקה (פיקאר, 1964,חיי יום-יום בקרת חדשת: 97), בספרי ויטרוביוס הרומי (ע' 79 ו-89), בפומפיי שבאיטליה ((Connolly, 1979: 33 ובתקופת התלמוד בארץ ישראל ("פרצופות המטילים מים בכרכים"). בחפירות באשקלון נחשפה פיית ראש-אריה במרזב מהתקופה הצלבנית (מקור – Google).

     כיום נפוצה בבנייה המסורתית ברחבי אירופה זרבובית-מרזב המעוצבת כראש והמכוּנה בשם גָרְגוֹיל (Gargoyles) שפרושו "המגרגר" בגלל הקולות שהזרבובית משמיעה בעת מעבר המים.

     לדעתו של החוקר ד"ר אבי ששון ממכללת אשקלון, ראשיתם של הסַּבִּילים  לרווחת עוברי האורח נעוצה במזרקות ובנימפאונים הקדומים (הכוללים פיות-מרזבים כנזכר לעיל).

                                    *

תודות: לפרופ' יורם צפריר, לד"ר צבי אילן ולפרופ' יזהר הירשפלד זכרם לברכה שיעצו לי בנושא.

צילומים: ניצה גזית ונועה זלמנוביץ.

 

השארת תגובה