שירים 2

                              האוֹדָה על אהרון והאוירון

יום אחד נמאס לילד אהרון לצייר בְּעִפָּרון,

יצא החוצה וּמה ראה פתאום – אוירון!

איזה יופי של אוירון, פָּצַח אהרון בְּרון –

בוא נשבור לו את החלון, אמר לחברו ירון.

ואהרון טִפֵּס בָּעץ ושָבַר ענף

וריסק איתו בעדינות את הכנף.

ואז ירון ואהרון קראו גם לַאחים

וּביחד קילפו לַאוירון את הפחים,

ואת שני הגלגלים – בעודם מזַמרים –

פינצ'רו היטב עם מסמרים

וּכדי שֶחַס וחלילה לא יתחשמלו החברים –

הם ניתקו את חוטי החשמל מהחיבורים.

ולא הרחק משם, בצבע ירוק הם מוחֲקים

את הציור עם הילדים המְשַׂחֲקים.

וההורים של אהרון מתמוגגים מנחת

איך שהיְצִירַתיוּת של הילד מתפתחת.

ואז בשמחה חזר הביתה אהרון,

לקח נייר וּצְבעים וצייר יפה אוירון.

                      מקאמה לקיבוץ גבולות, 27.11.98

הָיֹה הָיָה, לפני שנים רבות, כשהשמים עדיין היו כחוּלים והדשאים ירוּקים,

התכנסה חבורת נערות ונערים, בעיקר רומנים ותורכים,

במְלַאבֶּס הקימו את קיבוץ "אלמגור" רב העלילות,

ובמאי ארבעים ושש קבלו לידם את מצפה גבולות.

ומאז – לא תאמינו כמה מים זרמו אצלנו בַּנחל

כמו השלמות, גרעינים, חברות-נוער ומחלקות-נח"ל

וכמעט מכל אחד נשארו פה בְּדַל-אוזן ושתי כְּרָעִים

ואם שכחתי מישהו – כל האשמה בספר "אורחות-חיים".

ממש לפני המלחמה, מבן-שֶמֶן הגיעה קבוצת שַׁחַר

שעזרה בבטחון, בסיורים וגם בעבודה בַּבַּחַר;

ושנתיים לאחר המעבר לאַבּוּ-זַבּוּרָה הגיעו אִילָן,

ואפילו שמוצאם היה משוויץ, מצרפת ומבלגיה, התקבלו ב"אהלָן".

במקביל התחנכו בַּקיבוץ "נבטים" ו"אשלים"-

שתי חברות-נוער שהביאו עמן מטענים לא -קלים.

ולאחר ארבע-עשרה שנים, בהן כל הלחצים להשלמות ריקם מוּשָבים,

סוף-סוף הפציע גרעין ישראלי ראשון לגבולות – הוא גרעין החוצבים.

גם להם לקח שמונֶה שנים להגיב –

עד שהביאו לנו את החֶברֶ'ה מרביב.

ואחריהם גרעין אשחר (כארבעים שנה כבר בסביבה!)

וגם הֵידָר נתנו בסיס וגם כתף וגם תקווה.

לאחר מלחמת יום-כיפור התברכנו בגרעין לוטם

אָחְלָה חֶבר'ה אחד-אחד, לא סתם גמדים זבי-חוטם

אבל אחריהם הגיעה הַפְּצָצָה שאותה לא נוכל לשכוח –

חידוש מרענן בדמות אמריקאים מרחפים מגרעין מוח

וכדי לצאת מהטראוּמה, לפחות בקצב איטי

קידמנו בברכה את שביב, לראשונה כגרעין פרטי.

זאת היתה כמעט הצלחה וכמו-כן נשארה ועומדת החידה

מדוע לא נשאר פה גם אף אחד מגרעין אגדה.

אך עד-מהרה צוותא מילאו את החסר,

בערך לשנה-שנתיים פחות או יותר,

ואז הגיע השוֹס השני מֵעַרְבות ארצות הברית –

גרעין זל"פ, או כמו שאומר האלוף עמידרור: גויים דוברי עברית.

לאור זאת הופנתה זווית הקליטה במאה ושמונים מעלות

והוחלט לנצל את תרומתה של יהדות לטינו-אמריקה , שיש לה רק מעלות:

נצח ומאור הופיעו בַּשטח בריקוד, נגינה ושירה

ומיד שינו פה לחלוטין את כל האווירה.

לכן – במקביל – הובא לשם איזון גרעין נביעות

למטרת שילוב גרעינים פרטיים עם גרעיני-תנועות;

אליהם הצטרפו תוך חמש-שש שנים

גרעיני רהב ויאיר, יוצאי שבעה קִנִּים.

וכדי שיהיה סיפוק מהעבודה ולמרבה השִמחה והחדווה –

לחגיגת ההשלמות הצטרפה גם חברת הנוער ערבה.

לפני חמש שנים אֵרַע לנו מפגש עם גרעין חריג

ומי שזוכר את יסורי הקליטה של יהב – ישמיע הגיג.

לסלט הזה נוסיף קצת אבוקדו קצוץ –

והרי לפניכם מתכוֹן לַהיסטוריה של הקיבוץ.

                        חִתִּית לְמַתְחִילִים

מִיָּנְקוּתִי שָׁמַעְתִּי רַק עִבְרִית וְעַל מִצְלוֹלָהּ וְלַחֲנֵיהּ

וְהֶמְיַתָהּ נוֹלְדָה תְמִיהַתִי מַדּוּע בַּתֵּבֵל כָּל-כָּך הַרְבֵּה

שָׂפוֹת הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַרְהֵר וּלְתַכְנֵן וְלִרְגֹּז וְלֶאֱהֹב

וְלַחֲלֹם וּלְשׁוֹרֵר בְּשָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

וְאָז פִּתְאֹם בְּבֵית הַסֵּפֶר נָפְלָה עָלַי הָאַנְגְּלִית מַה כְּבָר

אֶפְשָׁר לְבַטֵּא בְּרִידֶר וָּן אוֹ טוּ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר בְּעִבְרִית

וּבַתִּיכוֹן שִׁנַּנּוּ אֶת הַמְלֶט שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר כְּשֶׁעַל הַבִּרְכַּיִם

פָּתוּחַ הַתַּרְגּוּם הַמְּלַבֵּב שֶׁל שְׁלוֹנְסְקִי וְהִתְנָחַמְתִּי בוֹ.

עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא – עֲרָבִית סִפְרוּתִית עִם פְּטוּרֵי-צִצִּים 

וְעֲרָבִית מְדֻבֶּרֶת בְּנִיב עִרַאקִי אֲבָל בְּלִי הַקְּלָלוֹת וּבְכֵן

קִוִּיתִי שֶׁבְּכָךְ הִסְתַּיְּמוּ תְלָאוֹתַי וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ וְהִנֵּה

נֶהֱדַפְתִּי לִשַׁעֲרֵי הַאֲקָדֶמִיָה וְהַשָּׁמַיִם נָפְלוּ עָלַי

עִם אַכַּדִּית וּכְנַעֲנִית-אוּגַרִיתִית וְאֲרָמִית מְדַנְדֶּנֶת כְּעִבְרִית

חִגֶּרֶת בַּעֲלַת חֲטוֹטֶרֶת  בְּסִיעֲתָא דִּשְׁמָיָא וְנֶחָמָה פּוּרְתָּא בָּאָה

עִם עִבְרִית עַתִּיקָה מְשׂוֹשׂ-נֶפֶשׁ וּמָזוֹר לַנְּשָׁמָה וּלְפֶתַע

כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר הֵגִיחָה מִן הַמַּאֲרָב גֶרְמָנִית אֲיֻמָּה, שְׁרֶקְלִיךְ.

וְאָז כְנֹפֶת-צוּפִים בָּאָה מִצְרִית-רַעמְסֶסִית כֻּלָּהּ צִיוּרִים,

בַּעֲלֵי-כָּנָף הוֹמִים וְחֲפָצִים מְאַיְּמִים וְחוֹרְקִים רַק בְּסֶגּוֹלִים.

בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתַי עִם עֶזְרָה מִיְּדִידַי צָלַחְתִּי גַם אֶת הַיְּאוֹר

הַזֶּה וְהִפְלַגְתִּי בְּהַנָאָה עַל גַּלֵּי הַתּוּרְכִּית, לָשׁוֹן פְּסִיכִית לְמַדַּי.

וּפִתְאֹם סִמְסָה לִי הַמַּזְכִּירָה: נִפְתָּח קוּרְס חִתִּית לְמַתְחִילִים

כְּדַאי לְךָ. הַכִּתָּה מָלְאָה מִפֶּה אֶל-פֶּה וְרַק צְלִילֵי הַשָּׂפָה הָרוּסִית

נִשְׁמְעוּ בַּקָּהָל. הַיְּתֵדוֹת שֶׁבַּכְּתָב נִקְּבוּ אֶת מוֹחִי הַקּוֹדֵחַ וחַתְחַתֵּי

הַחִתִּית חָרְקוּ-צָרְמוּ כִּגְרִירַת-צִפָּרְנִים עַל פַּח. צָפִיתִי אָסוֹן

מָלְאָה סְאַת יִסּוּרַי מִלְּשׁוֹנוֹת-עַם-לוֹעֵז וְדַי-לִי בְּגִרְסַת

יַנְקוּתִי הַחֲבִיבָה עָלַי: שָׁפוֹת זָרוֹת, תִּקְפְּצוּ לִי!

                                                                    1.12.11

                                          שְׁקִיעָה בַּנַּחַל

                                כְּחוֹחִית דְּרוּסָה

                                הִתְנַפְּצוּ הַצְּבָעִים עַל צֵלַע הַמָּצוּק הַפָּצוּעַ

                                גּוֹרְפִים לָאָפִיק בְּטַלְפֵיהֶם

                                קִרְעֵי עֲקֵבוֹת.

                                מִבַּעַד לְשַׁפּוּדֵי אֲטָדִים קְשׁוּתִים דִּדּוּ,

                                מְסֹרָקֵי חַרְסִיּוֹת עֲקָרוֹת

                                הִתְגַלְגְּלוּ מִדַּרְגַּשׁ הַקּוֹנְגְּלוֹמֶרָט, חֲלוּלִים

                                וּשְׁדוּפִים כְּנִשְׁלֵי אֶשְׁתָּקַד.

                                כִּמְאָחֵר שֶׁהֶחֱמִיץ, בְּצִלְלֵי הָרָצִיף,

                                נִנְעַצוּ הַצְּנֵפוֹת בֵּין הַצְּרוֹרות

                                וְנֶחְגְּרוּ כְרָבִיד רַבְגּוֹנִי עַל

                                מַסֵּכַת חָנוּט פְּרִיכָה.

                                                                                               בְּאֵר עַתִּיקָה

                                                                          בְּאֵר עַתִּיקָה שַׁכּוּלָה בְּחֵיק הַבִּתְרוֹנוֹת

                                                                          כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֵּיהָ, שָׁדֶיהָ גְדוּשִים לְהִתְפַּקֵעַ,

                                                                          מְאֹפֶל אֲרֻבַּת עֵינָהּ עוֹקֶבֶת עֲצוּרַת נְשִׁימָה

                                                                          אַחַר עַקָּב נָעוּץ בַּתְּכֵלֶת

                                                                                                הַבּוֹחֵן בָּבוּאַתוֹ בִתְהוֹם רַבָּה.

                                                                          לְפֶתַע גָּנְחָה;

                                                                          פִּכְּתָה גֵאוּת הֶמְיַּתָהּ הַצּוֹרֶבֶת בַּרְהָטִים הַחָרֵרִים,

                                                                          הֵדֵי קִלּוּחֵיהָ אָבְדוּ בְחַגְוֵי הַחַרְסִית הַצְּחִיחָה

                                                                          וּמִשְׁבְּרֵי עֱנוּתָהּ הִתְנַפְּצוּ

                                                                                                     אֶל נְקִיקֵי גַעְגּוּעֵיהָּ.

                                         לקראת

                         לִקְרַאת הִתְקַדֵּש לֵיל

                         נָנִיף בִּתְנוּפַת מִכְמֹרֶת

                         אֶת מַפַּת הַצְּחוֹר הַמְּגֹהֶצֶת ;

                         בִּרְחִיפַת שַׁלֶּכֶת תִּסְגֹר עַל סִיקוּסֵי הַשֻּלְחָן הָעַתִּיק

                         סְפוּג מִשְׁקְעֵי מִשְׁתָּאוֹת בְּרִית וּכְלוּלוֹת

                         וְהַבְרָאָה וַעֲרוּצֵי סַכִּין

                         וּמֻכְתָּם בְּתַלְתַּלֵּי עֲקֵבוֹת שֶׁל קֻבַּעַת חֲכָמָה אַחַת.

                         אִמְרַתָּהּ הַגַּלִּית הַקְּצוּבָה כְמוֹ מָסָךְ אַחֲרוֹן

                         עוֹטֶפֶת הֵיטֵב אֶת קִבֹּרֶת הַמֵּסֵב בְּחֶלְקַת קְרִירוּת

                         כְּקוּרֵי תַכְרִיךְ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.

                         כְּבָר מַחֲשִׁיךְ – מוּטָב שֶׁנִזְדָּרֵז

                         כְּדֵי שֶׁנֵטִיב לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁירַת הַמַּקְהֵלָה

                         מִבַּעַד לַשַּׁעַר.

    (שני שירי אינתיפאד'ה)

                           *   *   *

בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, אָמַר הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְטִפֵּס בִּכְבֵדוּת לַעֲלִיַּת הַשַׁעַר.

פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ, זָעַק הָרַב הַצְּבָאִי וְתָקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.

אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחִי, הִכְרִיז הַקַּלְגַּס לְקוֹל תְּשׁוּאוֹת הֶהָמוֹן.

טֶרֶף לִילָדַי, לָחֲשָׁה אֵשֶׁת-הֶחַיִּל וְנָעֲצָה מַאֲכֶלֶת בַּקַלְגָּס.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ

              וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמׁר:

              שָׁוְא יְדַבְּרוּ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁקוֹשַׁשְׁנוּ בַשָּׂדֶה.

              עַל פְּתָחֵינוּ קוֹל מְדָנִים וּמַשְׁקוֹפֵינוּ – דָּם.

              אֶל שִׁכְמֵנוּ צְרוֹר נָקוּב

              חָבוּל בְּקֶשֶר הַשְּׁתִיקָה,

              מַקְּלֵנוּ בְאֶגְרוֹף בָּצֵק

              וּפָנֵינוּ נוֹפְלוֹת קֵדְמָהּ

             נוֹכַח אַיֶּלֶת הַשַּחַר הָאוֹזֶלֶת.

             שׁוּב לְפִתֹם, הַךְ מִצְרִי לִפְעָמִים,

              וּטְמֹן בַּחוֹל אֶת שְׁעַתְךָ שֶׁטֶרֶם בָּאָה.

                               (ערב פסח תשנ"ו, תשנ"ז, תשנ"ח, תש……………….)

   (נכתב בקיטור הקַלְדֵירה, סנטוריני)

הֵקִיץ הַצֹּפֶה לְשֵׁמַע אִוְשַׁת הַמִּשְׁעוֹל הַשָּׁחוֹר:

מִ רְ מָ ה ,    אֲ חַ זְ יָ ה –

הֲשָׁב בֶּן-נִמְשִׁי בִּשְׁעָטָה

שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה

שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה

מֶלֶךְ סוּמָא וּשְׁלָגִים בִּזְקַנוֹ בְעֲלִיַּת הַגָּג

בְּכֵה, חָכָם –

צְרַח צְלוֹל כַּשַׁחַף.

שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה

         אֲנִי רֹאֶה

                                                                                    *  *  *

                                                                                    חוּשׁוּ,

                                                                                    מַהֲרוּ,

                                                                                    אוּלָי.

                                                                                    נַעֲלֶה,

                                                                                    נֹאחַז,

                                                                                    שֶׁמָא.

                                                                                               נָבוֹא,

                                                                                               נָרוּצָה,

                                                                                               פֶּן.

                                                                        שוּרוּ, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם !

לא, לא

תָּפַף הַתּוֹף בְּטִפְטוּף תָּק-תָּק-תָּק גְּרְרְרְרְרְ בְּמוֹרָד המדרחוב

           והכָּרוז כָּרַז משהו אך איש לא

הבין אותו וגם הגרדום בככר עדיין לא

הוקם וכבר צהרים

                תק-תק-תק התפקיד הזה, הרהר הכרוז, הוא לא

בשבילי. חבל. אולי מתאים לי לשרת  במשמר-הלילה, לא ?

מתנמנמים ובכל שעה – סיבוב בעיר על בהונות ולפזם  בלא

קול: השעה חצות והכל בסדר ! השעה….. והכל…..אוי, לא,

שום דבר לא בסדר

                                                                                           21.8.2006

                              בַּ דֶּ רֶ ךְ   לִ י ר וּ שָׁ לַ יִ ם

הַדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם רְצוּפָה בְּהַרְדּוּפִים

וּבְפִתּוּיִים

עָצַמְתִּי עֵינָיִם בְּחִירִיָה

כְּדֵי שֶלֹּא לַעֲלוֹת עַל מָטוֹס בְּבֶן-גּוּריוֹן.

הַהַרְפַּתְקָה נִפְרֶשֶׂת לְכֹל הַכִּוּוּנִים

כְּמוֹ רַעְיוֹן לֵילִי שֶׁצָּף

בְּדִמְדּוּמֵי הַשֵׁנָה

וַאֲנִי מְנַוֵּט אוֹתוֹ בְּכֹחַ עָנֹג

לְנוֹפִים וְגוּפִים

רְחוֹקִים וּמְתוּקִים

וּמִתְעַרְסֵל עַד שֶׁטּוֹבֵעַ בְּנִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ

וְאָז מֵקִיץ בְּשַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת

מוּל הַכְּתֹבֶת עַל הַכֹּתֶל: מְנֵא מְנֵא

הוֹרָדָה בִלְבַד.

כִּפּוּרִים תש"ע, בַּצֳהָרַיִם

רַךְ רַךְ הַחוֹל חוֹמֵק לְחֶבֶק

הַסַּנְדָּל בַּחוֹל הַלּוֹהֵט לוֹטֵף

קַרְסֹל וְסוּלְיָה סְבִיבָם כָּסוּי בִּסְלִיחוֹת

מְחַל-לִי חוֹל רַךְ תָּחוּחַ תַּחְתַּי עַד טִמְיוֹן

תֵּל רֶמֶץ לוֹהֵב לוֹחֵשׁ לוֹאֵט אָשֵׁם –

בּוֹגֵד – גוֹזֵל – דּוֹבֵר-דֹּפִי

בְּתֵל חָלוּל מִלּוּחַ-יוֹמֵיכוֹן קָרַס גּוֹרָלְךָ

יִשְׁמָע-אֵל קֵדָר לֹא תֵשֵׁב לֵךְ-לְךָ בַּחוֹל. לֵךְ.

                            נֶ דֶ ר

בְּעִתִּי חַיָּט הָיִיתִי, בְּקוּרֵי שֶׁתִי נְדָרִים

הִכְלַבְתִּי גְלִימַת-נִכְלָמִים

כִּשְׂמִיכַת-טְלָאִים אַדֶּרֶת מֻטֶּלֶת עַל גֵּו.

נִשְׂרַכְתִּי בְּקֶרֶב הַלָּמֶד-וָו, נֶדֶר-נֶדֶר

לְכָל צָדִיק שַׁלְמוֹנֵי-מְחִילָה גְדִי עָקוּד בְּתִקְוַת

חוּט הַשָׁנִי כְמוֹ שֶׁשָּׁזַרְתִּי לָךְ שְׁתִי וָעֵרֶב צְלוּבִים

אוֹ יְרוּיִים אוֹ תְלוּיִים, לֹא מְשַנֶּה,

אוֹ קְבוּרִים (אוֹ שֶׁלֹּא) חוֹסִים תַּחַת כִּפָּה לְבָנָה טְווּיָה

בִּידֵי חַיָּט כְּמוֹתִי לִקְרַאת מוֹתִי.

          שני שירים קצרים על אהבה

מַטְּחֵי הַמִּשְׁאָלוֹת יָצְאוּ דְחוּפִים שָׁטְפו
מִבַּעַד לְסוֹרְגֵי אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
עַל פְּנֵי תַמְרוּרֵי אַזְהָרָה כְשָׁפּוּדִים
בְּמַעֲבָר הַנַּחַל
וְהוֹתִירוּ
בְכַפִּי אֲסִימוֹנֵי עוֹפֶרֶת מִמִּטְבָּעָה
עַתִּיקָה בִּלְתִּי מְפֻעְנַחַת.

בָּא הַשֶּׁמֶשׁ,
וְתַנֵּי הַסְּפֵקוֹת הֵגִיחוּ
וּפָשְׁטוּ עַל מַה שֶּׁקוֹשַׁשְׁתִּי.
הָרֶטֶט שֶׁבָּךְ נִסְפָּג בְּמַצְּעֵי הַשִּגְרָה
מוּל אָהִיל בַּתִּקְרָה כְמוֹ חֶרֶב דָּמוֹקְלֶס:
כִּי טֶרֶם שַׁחַר סָמִיךְ אֶחָד
תִּרְפֶּה הַאֲחִיזָה.

               "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל  יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם"  (קהלת א: יב)

 

אֲנִי הָיִיתִי קֹהֶלֶת עַד שֶׁפֻּטַּרְתִּי טֶרֶם

פְּטִירָתִי  וַיִּשְׂרְפוּ עֲצָמַי לַסִּיד בִּמְסִלַּת  שְׂדֵה כוֹבֵס

וַיִּכְתְּשׁוּנִי בְאַגָּן חָתוּם בִּמְעֻמְעָם

דִּמְדַּמְתִּי   בַאַפֶּדֶן  מָלַכְתִּי בַכֵּס וְשָׂרוֹת וּשְׂרָפִים

מֵסֵבִים סְבִיבִי לִסְבוֹא מִנְּבָלִים מַזִּים מוֹר

בְּמַזְלְפִים מְעֻלְּפֵּי סַפִּיר פַּעַם  ה י י ת י   מ ל ך   ב י ר ו ש ל ם

סֻמָּא צוֹפֶה בַּצִּיָּה צְרוּב צִפִּיּוֹת צְלוּבוֹת בְּצִדֵּי

דֶרֶךְ אֶפְרָתָהּ.

עַד שַׁקַּמְתִּי וַאֶקוֹדָה לָהֶבֶל לִבְלִיל קַתְּרוֹס וְחָלִיל וִילֵל

הַנֵּבֶל, וְרוּחַ קָדִים מְרָחֶפֶת עַל פְּנֵי הָהֶבֶל הַמִּתְאַבֵּךְ וְהוֹלֵךְ וְחֵיל  

הַכָּרִי וְהַפְּלֵתִּי  מְצָחֵק סוֹכֵך בְּלַהַט יַעַר הָרְמָחִים קִינַת

שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, אִתָּי הַגִּתִּי אוֹתָן מְשַׁגֵּל הַנָּבָל הֶעָרֵל

הָיִיתִי מֶלֶךְ

25.05.07

                                                         וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם

                                                         חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר

                                                         לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ

                                                         עִמּוֹ (בראשית כו 20-19).

                              עֵ שֶׂ ק

בִּשְׁחוֹן הַחַמָּה הֵגִיחוּ לְנַחֲלַתְךָ אֶל הַנַּחַל נְחִילִים-נְחִילִים רוֹעֵי גְרָר דִּרְדְּרוּ

צְרוֹרוֹת צְרוּדִים צָרְחוּ חָגוּ בִמְכִיתוֹת רָגְמוּנוּ עַד-דַּכָּה וְהִדְהוּד

קוֹל-קוֹלָם הוֹלֵם הוֹלֵם לָנוּ לָנוּ לָנוּ הַמָּיִם.

בְּצֵל הַמָּצוּק, יִצְחָק, מְאַשְׁמוֹרֶת שְׁלִישִׁית שָׁם מְשַׁבְּרִים סְלָעִים שִׁפְעַת עֲבָדֵיךָ

רְצוּעֵי הָאֹזֶן וְהַצֹּאן צָמֵא סוֹגֵר סָבִיב הָבוּ מָיִם ואִם-אַיִן מֵתִים אָנוּ

כְּרוּיָה הַשַּׁחַת פִּיר נִפְעַר טוֹבֵל בְּמֵי-תְהוֹם-רַבָּה.

עֲלִי בְאֵר עֱנוּ-לָהּ בְאֵר עֲבָדִים חֲפָרוּהָ צְמִיתִים כָּרוּהָ אֲבַק-אָדָם נִחָר

חָקְקוּהָ בְמִשְׁעֲנֹתָם וּבְקַבָּם וְיִצְחָק עוֹמֵד עַל גַּבָּם נוֹגֵשׂ חוּשׁוּ

כִּי הַיּוֹם אוֹזֵל הַטִּרְחָה מְרֻבָּה וְרוֹעֵי גְרָר אֶל הַמָּיִם.

אוֹ-אָז זָב טִיף, הֵקִיאָה הַבְּאֵר לֵחַתָּה לְקוֹל-עַנּוֹת תְּשׁוּאוֹת הֲמוֹן-אֲבַק-אָדָם

מֵגִיר זֵעָה אֶל-מוּל שָׁוְעַת רוֹעיֵ גְרָר, צוֹבְאִים כְּנֶזֶר-נְכָאִים בָכוּת

רוֹחֵשׁ בְּחֲמַת-צְפָעִים מְפַעְפַּעַת אַךְ לָנוּ לָנוּ הַמָּיִם.

1.1.10

לג'פי

לזכרו של הספרן המיתולוגי

 

 

 

                         נִ י ח וֹ חַ   סְ פָ רִ י ם

 

הַאִם חַשְׁתָּ

שֶׁלַּסְּפָרִים נִיחוֹחֵי לֶחֶם טָרִי

עִם לִטּוּף הַדַּפִּים הַגּוֹלְשִׁים מַחְלָפוֹת-מַחְלָפוֹת

וְאִוְשַׁתָם מַטְרִיפָה בִּנְעִיצַת-שִׁינֵי-זָוִיּוֹת

 הַכְּרִיכָה הַקָּשָׁה ?

 

הֲרָאִיתָ

לִמְלֹא כָּל הָעַיִן

מַדְפֵי אִבְחוֹת צִיוּר קָלֵידוֹסְקוֹפִּי שֶׁל

גַּבּוֹת קְמוּרִים, שֶׁכֶם-אֶל-שֶׁכֶם

דֶּגָּא ? סֶזַאן ? מוֹנֶה ?

 

הֲגַם אַתָּה

נִתְלֵיתָ בְּעִקְבוֹת דַהֲרַתָּם

כְּפִרְחָח בִּזְנַב-עֲגָלָה מְקַרְטַעַת

בְּתוֹך נוֹפִים רְווּיִּם וְנִינוֹחִים, לוֹאֲטֵי-הַבְטָחוֹת,

נְטוּלֵי-זְמָן ?