שעיר לעזאזל (קינה)

שעיר לעזאזל (קינה)

[בעקבות דיווח על ביקור באריאל]

CC BY-SA3.0 via Wikimedia

שאלה: איך ינהגו אזרחים שומרי-חוק כאשר סיעה מתבדלת, בת נתינים ספורים, מתנחלת בשולי כפרם והיא מקיימת באדיקות מצווה מיוחדת: אחת בשבוע הם פורסים יריעות-בד שחורות על חלונות בתיהם ומסתגרים בתוכם מפני קרני השמש למשך כל היום ? שכניהם צופים בהם בתימהון אך לא מתערבים באורח חייהם השונה. יום אחד, נציגי הסיעה  התייצבו בישיבת הנהלת הישוב ובקשו שכל הכפר ינהג כמותם, כי אחרת רגשותיהם ייפגעו עד מאוד וזה לא הוגן בקהילה כל-כך מגובשת. מה הבעיה – הם אומרים – אם כל אנשי הכפר לא יראו את אור השמש אחת לשבוע ? לקהילה לא ייגרם נזק (ולהיפך, הרי ידוע שקרינת השמש מזיקה לבריאות) ורגשותינו לא ייפגעו.

חשבה הנהלת הכפר ודנה והחליטה כי למען שלום-בית בישוב – ישתפו פעולה עם אנשי הסיעה ויחשיכו פעם בשבוע את החלונות; מה בסך-הכל דורשים מאיתנו, אמרו התושבים,  התחשבות בזולת זאת מעלה חברתית יפה. תוך זמן קצר הכריזו על אסיפה כללית של האוכלוסיה במתנ"ס המקומי כדי לדון על הצעת ההנהלה. על כל לוחות המודעות בישוב נתלו מודעות המזמינות לאסיפה.

למחרת הגיעה משלחת מאנשי הסיעה והעלתה בעיה: לפי תפיסתם, בני-אדם המרכיבים משקפיים מביאים מזל רע, ולכן הם מבקשים שאם יבואו כאלה לאסיפה – הם ייכנסו אליה בהליכה אחורנית ויעמדו עם הפנים לקירות במשך כל הדיון.

שָׁבָה והתכנסה ההנהלה ודנה והחליטה כי למען שלום-בית בישוב – יקבלו את התנאי הזה: מה בסך-הכל דורשים מאיתנו, אמרו חברי ההנהלה, הרי בסך-הכל החבר'ה האלה הם אנשים חיוביים ונורמטיבים ומחייכים תמיד וקצת פעילות ספורטיבית לבעלי המשקפיים רק תועיל – וקבלו את התנאי.

למחרת חזרה המשלחת של אנשי הסיעה אל הנהלת הכפר ואמרה במֶתֶק-שפתיים: אנחנו שמחים שאתם מתקדמים לעברנו, וזה באמת  מצביע על מידותיכם התרוּמיות ועל הפוטנציאל החיובי הטמון בכם והמבקש לצאת לאור, אבל יש לנו עוד בקשה קטנטונת-פִּיצָלֶה שבוודאי תסכימו לה כי אצלנו זה "יהרֵג ובל יעבור" ולכם זה בכלל לא משנה ולא דורש כל מאמץ מצידכם, ומצד שני תצעדו צעד גדול במעלות קדושים וצדיקים גמורים: במודעות שפרסמתם ברחבי יישובנו הנחמד על האסיפה – נא בצעו תיקון קטן: בטלו בטקסט את חמש האותיות הסופיות ךםןףץ כי לפי תפיסתנו המציא אותן הסיטרא-אחרא (כלומר השטן טפו-טפו-טפו לא עליכם).

התכנסה הנהלת הכפר לדון בבקשה החדשה ואז קמו אחדים מהמתכנסים והציעו, לאור המתרחש לאחרונה בכפר, לקיים "פגישת היכרות ולמידה הדדית" בין תושבי הכפר וחברי הסיעה; אולי, הם אמרו, בעקבות חילופי-דעות הדדיים ופתיחוּת אישית בין אדם לרעהו – יתלבנו בעיות וייוּשרוּ הדוּרים. ההצעה התקבלה ברוב קולות ונקבע מפגש שמטרתו קירוב-לבבות בכפר. התכנסו שתי הקבוצות במתנ"ס המקומי, שתו תה-עם-לימון (שהביאו בני הסיעה: הם נמנעים מלשתות תה-עם-לימון שאחרים הכינו כי התה שלהם מוגן מפני עין הרע), שוחחו ביניהם, דיברו על הילדים ועל הנכדים וחייכו זה לזה ואז קם דובר הסיעה ואמר: תראו חברים יקרים, אנו אוהבים אתכם, טוב לנו להתגורר בקרבכם וכמובן שמחים להיפגש עמכם ומקווים שמפגשים כאלה ייהפכו למסורת, אבל אתם צריכים להבין: אלה לא מפגשי-תן-וקח: לא הצלחנו לקבל מהמנהל הראשי שלנו אישור לשָׁנות ממִנְהֲגינו מימים-ימימה כהוא-זה. לכן, "קירוב הלבבות" בינינו נאלץ להתבצע בצורה חד-כיוונית: אם ברצונכם להתקרב אלינו – ברוכים הבאים, אך בתנאים שלנו: לפני הכל – כל הגברים הנשואים חייבים לעשות קרחת בכל הגוף; ואחרי שנבדוק אתכם וניתן לכם אישור שבצעתם היטב את המשימה – נדבר הלאה. נשתררה שתיקת-מבוּכה אך עד מהרה יושרו ההדורים והאווירה נרגעה.

איש אחר רעהו דיברו אנשי הכפר באסיפה על אחווה, שיתוף, חינוך, השכלה, חופש, קידמה, ערכים, הבנה, פשרה, מוסר, ושאר נושאים שברומו של עולם; אפילו הוחלט על שלל נושאים לדיון בפגישה הבאה. כאשר נפרדו הכל לשלום בתום הפגישה המשותפת הראשונה ופרשו לבתיהם, שאל אחד מאנשי הכפר את חברו: האם הבחנת בדבר מיוחד באנשי הסיעה הערב? ענה לו חברו: אכן, ראיתי שבאוזניהם נעוצים פקקים. אולי זה מנהג נוסף אצלם. בפגישה הבאה נברר.

עברו כמה ימים והנה הובחנה פעילות יוצאת-דופן באזור מגוריה של הסיעה: מחפרון טרטר במרץ, משאיות עם חומרי-בנייה עברו הלוך ושוב וניכר כי הולך ונבנה שם מבנה גדול  כלשהו. לתושבים שהתעניינו בתופעה הובהר במחלקה הטכנית של מועצת הכפר כי לא ניתן כל אישור לבנייה בשכונה ההיא (שבינתיים הלכה ותפחה). משלחת של הנהלת הישוב שהגיעה לאתר הבנייה התקבלה בשמחה ובהכנסת-אורחים כיד המלך. כאשר אנשי הנהלת הישוב הביעו את תמיהתם על הבנייה המתחוללת  – נהרו פניהם של אנשי הסיעה בהשיבם בהתלהבות: אנו מקימים מגדל עִם שתי מעליות (אחת ליום ואחת ללילה) ובראשו מרפסת-תצפית מפוארת שעליה נוכל לעמוד ולהשקיף עליכם מלמעלה! ואנו, כמובן, מזמינים גם אתכם להצטרף!

שאל מזכיר הישוב: ומה עם אישורי בנייה? ענו לו אנשי הסיעה באקסטזה: יש לנו אישורים מהמנהל הראשי שלנו שהבהיר לנו כי להביט עליכם מלמעלה – זאת מצווה גדולה אצלנו ויש לעשות הכל, הכל, על-מנת לקיים את המצווה!

חפוּ פני המזכיר ואנשי הנהלת הכפר הנדהמים החלו לשים פניהם החוצה בדרכם לבתיהם כאשר קריאתו של דובר הסיעה מדביקה אותם: – ואל תשכחו בצאתכם מהשער לנשוף על הצירים שלו שלוש פעמים, זאת מצווה גדולה אצלנו וסגולה לפרי-בטן ממין זכר! באחריות!

ואז, לפתע, החל ליקוי-חמה מלא והשתררה חשיכה.

 

דן גזית

 

 

השארת תגובה