“אהוד בן גרא, איש אִטֵּר יד-יְמִינו” (שופטים ג’)

(בחבל הבשור התחתי, נוכחות אנשי השמאל חקוקה על קיר)

השופט אהוד בן גרא היה “איש אִטֵּר”, כלומר – המשמעות המקורית של המונח הזה היתה כי  ידו הימנית היתה הדומיננטית מלידה; אטר ידו – פרושו “קְשׁוּר-יָד”, שיד-ימינו נקשרה כדי לאמן בשימוש בחרב גם את ידו השמאלית. באופן טבעי, כעשירית מבני האדם נולדים איטרים (במשמעות החדשה של המונח – ידם השמאלית היא הדומיננטית) והם יכולים לתנות את צרותיהם כשהם נתקלים במערכות המיועדות ליד ימין. בנוסף, הם סובלים מאפליה, כמו כל המיעוטים: מעשה בשמאלי שנכנס לחנות לכלי-בית ובקש ספל “עם ידית בצד שמאל”; הזבן גחן מתחת לדלפק, סובב את הספל לצד השני, הזדקף ואמר: הנה ספל המתאים לך, אבל מחירו כפול…

כארבעה קילומטרים דרומית לאופקים, ליד צומת-דרכים עתיק, שוכנת חורבה רחבת ידיים בשם חורבת חשיף( אל-חאסף, “ככה זה” 14). זוהי גבעה רדודה ושטוחה, בת כ-400 דונם, המצוייה למרגלות השוליים המערביים של הרמה שעליה הוקם בסיס חצרים. הגבעה בנוייה מסלע קירטון איאוקני בהיר בעל שתי שכבות: שכבה רכה עליונה – כ-3 מטרים – ומתחתיה שכבה יותר קשה (*). על  הכל מְכַסֶּה מַעֲטֶה של אדמת ליס שעומקו כשני מטרים.

לפני כאלפיים שנה הפכו את הגבעה הזאת לאתר חציבה נרחב לאבני גזית ענקיות (x5060x100 ס”מ בקירוב): לאחר שהסירו את שכבת הליס, חצבו הקדמונים צמד מחפורות עמוקות סמוכות (שבאחת מהן נתגלה גרפיטי מימי המלחמה העולמית הראשונה ובו חרוט שמו ומספרו האישי של חייל אנז”ק מניוּ זילנד; משפחתו אותרה לא מכבר על-ידי אנשי העמותה למורשת המלחמה הזאת בארץ ישראל – וראו באתר העמותה).

במהלך השנים (כנראה בתקופה האיסלאמית הקדומה), צמד המחצבות הפך למקור לחומר-גלם לסיד לבנייה על-ידי קילוף יסודי, תוך שימוש באיזמלים, של שבבי-אבן מעל גבי דפנות החציבות; עקבות האיזמלים הללו נִכָּרוֹת היטב על גבי הדפנות על פני שטחים נרחבים. בחינה מדוקדקת של אותן דפנות מצביעה על עובדה מעניינת: כעשירית מן החוצבים היו איטרים! אנו לומדים על כך מהזווית שבהּ אחזו החוצבים את איזמליהם שהותירו את חריציהם בקיר: כ-90% מהחריצים פונים לשמאל (כלומר, החוצבים אחזו באיזמלים ביד שמאל אך הלמו ביד ימין) והשאר פונים לימין (= ימין ושמאל, לא “רק חול וחול!”…).

תופעת החוצבים באיזמל, המצביעה על אחוז השמאלנים בימי קדם באזורנו, היא רק אחד ממכמניה הרבים של חורבת חשיף. כיום, הגישה אליה אפשרית רק ברכב גבוה או 4×4 דרך השער (הנעול) של הפרדסים שלאורך כביש אופקים – בסיס חצרים, כמובן בתיאום עם הבעלים.

דן גזית.

– תופעה כזאת נבדקה ונרשמה גם בחלק ממחצבות בית גוברין-מרשה, בעיקר ב”מערות הפעמון”.

(*) בין שתי השכבות מצוי מפלס דק של גבישי-גבס גדולים המצביע על תקופה גיאולוגית שבהּ מסלע האיאוקן התרומם מתוך הים הקדום אל תוך ביצה רדודה.

פןרסם לראשונה ב “ככה זה, גיליון-132”